בציור, הטון מתייחס בהירות או כהות יחסיות של צבע (ראה גם שמאופיינת). צבע אחד יכול לקבל מספר כמעט אינסופי של גוונים שונים. צליל יכול להיות גם את הצבע עצמו. לדוגמה, כאשר ואן גוך כותב "אני מגזימה הוגנות של השיער, אפילו להגיע בגוונים כתומים, chromes ואתרוג-צהוב חיוור", הוא מתייחס הצבעים הללו לפי שווי וגוון מסוים. בתורת המפורסם שלו צובע, עפרון של הצייר הצרפתי ז'ורז סרה מתאר כיצד צבע (teinte) וגוון (טון) ניתן להשתמש כדי ליצור אפקטים רגשי מסוים: "עליצות מתקבל באמצעות דומיננטי זוהר בטון; החום השורר בצבע. ' המונח נראה הגיעו אל השימוש הנרחב עם עלייתה של ציור ישירות מן הטבע במאה התשע עשרה, כאשר אמנים להתעניין זיהוי של שכפול מגוון רחב של גוונים להימצא בנושא מסוים. זה בתורו הובילו עניין בצבע לשמה, בתורת הצבע. עם זאת, הטון גם הוא מונח מוזיקלי, השימוש ביחס הציור משקף את התיאוריה של הציור יכול להיות כמו מוזיקה, זה הפך להיות חשוב יותר ויותר מכ 1870. מן השעה הזאת הצייר ריבה וויסלר, לדוגמה, עשה ציורים באמצעות מגוון מאוד מוגבל של גוונים הקשורים קשר הדוק של צבעים אחת או שתיים, ונתן להם כותרות מוסיקלי. זה סוג של ציור המכונה ציור הגוונים. בשנת 1908, בהערות של הצייר א' שלו, אנרי מטיס כתב: ' כאשר מצאתי הקשר של כל הגוונים התוצאה חייבת להיות הרמוניה החיים של כל הצלילים, הרמוניה שלא כמו זו של יצירה מוסיקלית. '