מערכת עבור ייצוג אובייקטים במרחב תלת-ממדי (דהיינו לייצוג העולם הנראה לעין) על פני תמונה דו-ממדית. בסיסי, או פרספקטיבה לינארית, הומצא באיטליה בראשית המאה החמש עשרה, שפותחה על ידי הצייר פאולו אוצ'לו. פרספקטיבה נשענת על העובדה כי למרות קווים מקבילים לעולם לא נפגשים, הם מופיעים כדי לעשות זאת הם להגיע רחוק יותר הצופה לעבר האופק, לאן הם נעלמים. הצדדים של דרך, או מאוחר יותר, קווי הרכבת, הם דוגמאות ברורות. בציור כל קווים מקבילים, כגון גג קו וקו הבסיס של בניין, נמשכים כדי לפגוש שם באופק, אם הם. זו יוצרת האשליה של מרחק, הנקודה שבה הקווים נפגשים נקראת נקודת ההיעלמות. הדברים להיראות קטן יותר יותר רחוק הם, ואת פרספקטיבה ציירים במדויק וההגדרה בעקביות כדי לחשב את הדברים גודל צריך להיות ביחס המרחק המשוער שלהם מנקודת המבט. פרספקטיבה מוקדם מערכות המשמשת מבט קבועה יחיד עם נקודת מגוז אחת. מאוחר יותר, מספר נקודות המגוז הוכנסו שאיפשר ייצוג נטורליסטי הרבה יותר של סצנה להתבצע, כי זה היה יותר קרוב לדרך בה אנו למעשה רואים, כלומר, של שתי עיניים אשר נמצאים בתנועה מתמדת. אטמוספירי, או מבט אווירית, יוצר התחושה של מרחק בציור מאת שרמתן העובדה כי האווירה מופיע יותר כחול מרחוק.