התנועה הניאו-בטון הייתה קבוצה קיסם של תנועת אמנות בטון, שהוקמה ב ברזיל בשנות החמישים. עם בניית הבירה אוטופי החדשה של המדינה, ברזיליה, היווצרות של הביאנלה של סאו פאולו, צעיר ברזילאי אמנים היו השראה ליצירת אומנות כי הסתמכו על תיאוריות עכשוויות קיברנטיקה, גשטלט בפסיכולוגיה, הניסויים אופטי של אמנים בינלאומיים כמו וברידג'ט ריילי וויקטור וסרלי. קלארק ליגיה (lygia), Pape ליגיה (lygia), Am'lcar דה קסטרו, פרנץ וייסמן Jardim רינאלדו, סרג'יו דה קמרגו, Theon Spanudis, Gullar פריירה אומלל עם הגישה דוגמאטי של הקבוצה בטון, אז פורסמו מניפסט ניאו-בטון ב- 1959, אשר קרא חושניות יותר, צבע ורגש פואטי באמנות בטון. בשנת 1960 Hélio Oiticica הצטרפה הקבוצה שלו סדרה פורצת דרך של אדום ושחררו קונסטרוקציות עץ תלויה צבוע צהוב ביעילות צבע לתוך מרחב תלת-ממדי.