האיקונוגרפיה של ציור הוא הדימויים בו. המונח מגיע מהמילה היוונית איקונין משמעות התמונה. סמל היה במקור תמונה של ישו בפאנל בשימוש כאובייקט של מסירות הכנסייה היוונית האורתודוקסית מ לפחות המאה השביעית. ומכאן הסמל של המונח הגיע יצורף כל חפץ או תמונה שהיא יוצאת דופן או יש משמעות מיוחדת אליו. איקונוגרפיה הוא טווח מסוים או מערכת של סוגי התמונה בשימוש על-ידי אמן או אמנים להעביר משמעויות מסוים. למשל בציור הדתית הנוצרית ישנה האיקונוגרפיה של תמונות כגון כבש המייצג את המשיח או יונה המייצג את רוח הקודש. באיקונוגרפיה של מיתוס קלאסית עם זאת, הנוכחות של יונה הייתי מציע כי כל אישה מציגים גם יהיה האלה אפרודיטה או ונוס, כך המשמעויות של תמונות מסוים יכול לסמוך על הקשר. במאה השמונה עשרה ויליאם בלייק המציא איקונוגרפיה אישיים מורכבים כדי להמחיש את חזונו של אדם ואלוהים, מלגת רבה הוקדשה כדי לפרש אותו. במאה העשרים שהאיקונוגרפיה של העבודה של פיקאסו הוא בעיקר אוטוביוגרפי, ואילו יוזף בויס פיתחו של האיקונוגרפיה של חומרים כגון הרגיש, שומן ודבש, כדי להביע את רעיונותיו לגבי החיים והחברה. איקונוגרפיה (או iconology) הוא גם דיסציפלינה אקדמית של המחקר של תמונות אמנות והמשמעויות שלהם.