באופן כללי, פורמליזם המונח מתאר העמדה הביקורתית כי ההיבט החשוב ביותר של יצירת אמנות היא צורתו, כלומר, הדרך שהוא עשוי, מרכיביה ויזואלית בלבד, ולא את התוכן הנרטיב שלה או הקשר שלו לעולם הגלוי. בציור לכן, formalist של מבקר יתמקדו באופן בלעדי האיכויות של צבע, עבודת המכחול, צורה, קו ו הלחנה. פורמליזם כפי עמדה קריטיות נוצרו בתגובה אימפרסיוניזם ו פוסט-אימפרסיוניזם (במיוחד את הציור של סזאן) בדגש חסרת תקדים אשר הונח על ההיבטים ויזואלית בלבד של העבודה. בשנת 1890 ציירת אימפרסיוניסטית ופוסט וסופר על אמנות, דניס מוריס, פרסם כרוז שכותרתו: הגדרה של ניאו-Traditionism. פתיחת משפט זה הוא אחד הטקסטים מצוטט נרחב ביותר בהיסטוריה של אמנות מודרנית: ' זכור, כי תמונה, לפני תמונה של סוס קרב, אישה בעירום או איזה סיפור, הוא במהותו משטח שטוח מכוסה בצבעים מסודרים בסדר מסוים. ' דניס הדגישו כי הנאה אסתטית היה להימצא בציור עצמו לא הנושא שלה. ב בריטניה אמנות הטקטונית התיאוריה פותחה על ידי הצייר בלומסברי, רוג'ר פריי ומבקר הסופר בלומסברי קלייב בל. בספרו 1914 אמנות, בל ניסח את הרעיון בצורה משמעותית, כי הטופס עצמו יכול להעביר תחושה. כל אלה הובילו במהירות אמנות מופשטת, אמנות של טהור. פורמליזם שלטה על התפתחות האמנות המודרנית עד שנות ה-60 כאשר זה הגיע לשיאו בהביקורת החדשה כביכול של המבקר האמריקאי קלמנט גרינברג ואחרים, ובמיוחד בכתבים שלהם על שדה צבע וציור הפשטת ציורית פוסט. זה היה בדיוק באותו הזמן הזה פורמליזם החלו להיות תיגר פוסטמודרניזם.