עשויה להיות מוגדרת כאמנות על ידי נשים אמנים שנעשו במודע לאור התפתחויות בתורת אמנות פמיניסטית מאז שנת 1970 לערך. בשנת 1971 ההיסטוריון אמנות לינדה נוכלין פרסם חיבור פורץ 'למה יש שם כבר לא נשים האמנים הגדולים?'. בה היא חקרה את הגורמים החברתיים והכלכליים היה מונע מנשים מוכשר להשגת מעמד זהה הזכרים. היסטוריונים ה על ידי ה-80 אמנות כמו פולוק גריזלדה ופרקר Rozsika הולך עוד יותר, לבחון את השפה של תולדות האמנות לתנאי מגדר טעונים כגון הציירים הגדולים, יצירת מופת. הם חקרו את המקום המרכזי של העירום הנשי של הקאנון המערבי, שואל למה גברים ונשים מיוצגים בצורה שונה לגמרי. בספרו 1972 דרכים של לראות המבקר המרקסיסטית ג'ון ברגר הסיקה ' שגברים מסתכלים על נשים. נשים צופות עצמם יביטו עליך '. האמנות המערבית במילים אחרות משכפל את קשרי הגומלין שווים כבר מוטבע בחברה. אמנות פמיניסטית בעקבות מסלול דומה. של מה שמכונה לפעמים אמנות פמיניסטית הגל הראשון, נשים אמנים המשולהב השתתף החוויה הנשית, חקר דימויים מהנרתיק ודם המחזור, פוזות עירום כמו דמויות אלה ושימוש בהתרסה מדיה דוגמת רקמה, כי היה נחשב 'העבודה לנשים'. שלב אחת היצירות איקוני גדול מזה של אמנות פמיניסטית היא המפלגה ערב של ג'ודי שיקגו, 1974-79. פמיניסטית מאוחר יותר דחה גישה זו ואמנים ניסה לחשוף את מקורותיה של הרעיונות שלנו של נשיות, הנשיות. . הם רדפו את הרעיון של נשיות כמו נשף מסכות – סט של תנוחות שאומצה על ידי נשים כדי להתאים את הציפיות החברתיות של הנשיות.