בשנת 1976, בשיאה של אמנות מושגית, ואמנות Minimal הצייר האמריקאי R. ב' קיטאי, ואז שבסיסה בעיר לונדון, בריטניה, לארגן בגלריה הייוורד בלונדון תערוכה תחת הכותרת קליי האנושית. זה באופן בלעדי כללה של ציור פיגורטיבי ורישום והוכיח שנוי במחלוקת. בטקסט בקטלוג שלו, קיטאי המשמש את המונח בית הספר של לונדון באופן רופף כדי לתאר את האמנים שהביא יחד. השם תקועה כדי להפנות ציירים באותו הזמן, מי כדבריך שרדפת אחרי צורות של ציור פיגורטיבי מול הטפסים אוונגרד הרווחת. הצ'יף אמנים הקשורים עם הרעיון של הספר של לונדון, בנוסף קיטאי עצמו, היו מייקל אנדרוס, פרנק אאורבך, פרנסיס בייקון, לוסיאן פרויד, דיוויד הוקני (למרות גר בארה ב), הווארד הודג'קין, ליאון Kossoff. עבודות של אמנים אלה הביא אל המוקד טריים, ניתנה תנופה מחודשת על ידי תחיית ההתעניינות ציור פיגורטיבי על ידי הדור הצעיר יותר שהתקיים בסוף שנות ה-70, ה-80 (ראה ציור Neo-Expressionism ורוח חדשה).